(התמונה עברה עריכה) Header picture: "A. Trankowski" (Poland, 1875-1900) – רשיון
בימי א', ב', ד', ה'
בין השעות 8:30 – 15:30
טלפון 03-6901620
דוא"ל yiddishcenter@l-w.ac.il
ראש המרכז פרופ' רוחמה אלבג, נמצאת בימי ב' ו-ה' (בתיאום מראש)
דואל: ruhamaalbag@l-w.ac.il
המרכז פועל במסגרת הפקולטה הרב-תחומית במרכז האקדמי לחינוך לוינסקי-וינגייט וממוקם בספרייה המרכזית. בבסיס פעילותו של המרכז עומדת ההכרה כי התרבות היידית היא חלק משמעותי ובלתי-נפרד מהמורשת הרוחנית של עם ישראל.
מטרת המרכז היא לשמר ולטפח את עולם היצירה היידית לסוגותיה השונות (ספרות, פולקלור, תיאטרון, מוזיקה, קולנוע ועוד), להפוך אותה לנגישה יותר עבור הקהל הישראלי ולהגביר את החשיפה אליה לכל הגילאים. המרכז מבקש לקדם גישה פתוחה וסקרנית כלפי תרבות שבמשך תקופה ארוכה נשללה ודוכאה בגלל אתוס שלילת הגלות ולהכיר את חייהם, את שפתם ואת תרבותם של יהודי אירופה בטרם עלה עליהם הכורת.
באתר תמצאו עדכונים לגבי פעילויות המרכז, מאמרים אקדמיים, יחידות הוראה לבית הספר היסודי, לחטיבת הביניים ולתיכון, סרטונים, סקירות ביקורתיות, המלצות על ספרים, תרגומי סיפורים קצרים ועוד.
המרכז מתמקד בהנחלת תרבות היידיש בקרב פרחי הוראה ואנשי חינוך בפועל ובאמצעותם גם בקרב תלמידי מערכת החינוך. לצד כינוסים וימי עיון, המרכז מקיים קורסים ומטמיע תכנים במגוון תוכניות ההכשרה של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט: בתוכנית לגיל הרך ובתוכניות להכשרת מורים לבתי הספר היסודיים והעל-יסודיים. נוסף על כך, המרכז מפתח יחידות הוראה שמטרתן לספק חוויה לימודית ייחודית ועשירה שתפתח בפני ילדים ובני נוער צוהר לשפת היידיש ולתרבותה ותעודד אותם להתבטא באופן יצירתי בהשראת סיפורים, שירים, מנגינות וציורים מן העולם היהודי האירופי.
המרכז פיתח קורס מקוון עשיר מאד בתכנים: "חלון לספרות יידיש לילדים".. הקורס פתוח לכל החפץ בכך בקישור הבא >
המרכז מוציא לאור אחת לשנה ספר שעניינו שפת היידיש, בין אם תרגום ובין אם יצירה מקורית. מן הספרים שכבר יצאו לאור ואלו שעתידים לצאת בקרוב:
חדר הפלאות של סבתא מאשה, מאת איריס ארגמן. 2020
טווס הזהב, מאת בני מר
בעיני ילדוּת, מאת מלכה לי. (תרגום מיידיש)
הסופר והפובליציסט הציוני, אלחנן לייב לוינסקי, שעל שמו נקרא סמינר לוינסקי, פרסם בשנת 1889 מאמר נוקב בעיתון "המליץ" שבו ביקר בחריפות את הסופר שלום עליכם, שהיה גם הבעלים והעורך הגאה של הוצאת ספרים ביידיש שנקראה "די יודישע פאלקס-ביבליאטעק" (הספרייה העממית היהודית). לוינסקי טען ששלום עליכם משלם לסופריו ביד נדיבה ובכך מעודד כותבים מוכשרים לזנוח את העברית ולשוב לזרועותיה של היידיש. בקצב העניינים הנוכחי, הזהיר לוינסקי, "השפחה" (קרי היידיש) תירש את גבירתה – העברית.
שלום עליכם לא נשאר חייב ובעט מושחזת תקף את מבקרו תוך שהוא מכנה אותו בזלזול "הסופר מגורנוסטאיבקה". כך החלה התנצחות שנמשכה על פני מספר גיליונות, בין מחנה התומכים ביידיש לבין מתנגדיה. הייתה זו הקדמה למלחמת השפות שפרצה בשנת 1913 סביב הסוגייה באיזו שפה ראוי ללמד בבתי הספר היהודיים בארץ ישראל. בסיומה של מלחמה זו, כידוע, העברית הוכתרה כמנצחת הגדולה.
לוינסקי ושלום עליכם לא הכירו זה את זה אישית בעת שהתווכחו בלהט מעל דפי העיתונות, אך עשר שנים מאוחר יותר הם נפגשו באודסה ותוך זמן קצר נרקמה בין השניים חברות אמיצה. כשנזכרו בדו-קרב העקוב מדיו שניהלו בעבר, התגלגלו מצחוק.
כשנפטר לוינסקי בשנת 1910 והוא בן 53 בלבד, כתב עליו שלום עליכם דברי הספד מרגשים, שבהם הביע את אהבתו ללוינסקי וסיפר כי היה ידיד נפש מסור. לוינסקי, אשר בעצמו כתב ביידיש, לא יכול היה לחזות מה יקרה ליהודי אירופה ולשפתם. רציחתם של למעלה משליש מדוברי השפה בשואה יחד עם תהליכים סוציו-תרבותיים (חילון והתבוללות) ואימוצן של אידיאולוגיות חדשות (כמו סוציאליזם וציונות), הובילו לדעיכת היידיש עד כדי סכנת הכחדה.
הפעלתו של מרכז להנחלת שפת היידיש ותרבותה, דווקא במכללה העברית הראשונה להכשרת מורים הקרויה על שם אלחנן לייב לוינסקי, היא בגדר סגירת מעגל וזכר לידידותם המופלאה של שני האישים.
 |
 |
| אלחנן לייב לוינסקי | שלום עליכם (שלום רבינוביץ') |
חבורת סופרי אודסה: מימין לשמאל: אלחנן לייב לוינסקי, ח"נ ביאליק, מנדלי מוכר-ספרים, ש. בן ציון, יהושע חנא רבניצקי